מיהם הצדדים לחוזה שנכרת ביום 26.11.96: האם התובעים והמנוח מר רוני אבני ז"ל, או שמא התובעים וחברת אדמות כוכבים בע"מ? זוהי השאלה הצריכה הכרעה בפסק דין זה. הפועל היוצא של קביעת זהות הצדדים, יהא כדלקמן: אם המנוח היה צד לחוזה, כי אז עזבונו (אשר טרם חולק), בו זכתה הנתבעת - הוא שיידרש לקיים את החוזה ולשלם (מתוך נכסיו) לתובעים את הסכום הנתבע (117,750 ש"ח); אם החברה הייתה צד לחוזה, תידחה התובענה, שכן בגדרי תובענה קודמת באותו עניין - כבר ניתן פסק דין לחובת החברה.
רקע עובדתי ודיוני
1. התובעים הגישו תובענה נגד הנתבעת, בה דרשו תשלום של 117,750 ש"ח. לטענתם, ביום 26.11.96, נכרת חוזה בינם לבין המנוח רוני אבני (להלן: המנוח), לפיו הלוו התובעים סך של 80,750 ש"ח (שווה ערך ל-25,000 דולר) לחברת אדמות כוכבים בע"מ (להלן: החברה). באותו מעמד, נמסרה להם קבלה של החברה. לקבלה צורף זכרון דברים, בו הובהר כי בעת שמקרקעין מסויימים יועברו לבעלות החברה - יקבלו התובעים דונם אחד במחיר של 25,000 דולר כולל מע"מ. במקרה כזה, תוחזר ההלוואה לתובעים והם ישלמו את הסכום האמור (קרי: 25,000 דולר) בעת רישום הערת אזהרה לטובתם.
2. חרף חלוף השנים, לא נרכשה הקרקע על ידי החברה. בחודש יולי 2001 הודיעו התובעים למנוח כי הם מעוניינים בהחזר כספם. המנוח הסכים. הוא ביקש כי תינתן לו הזדמנות לערוך "חילופי מלווים", קרי: להביא מלווה אחר שייכנס בנעלי התובעים ואם הדבר לא יסתייע, יושב לתובעים כספם. דא עקא, ביום 13.8.01, הלך המנוח לבית עולמו. הכספים מעולם לא הושבו לתובעים.
התובעים סבורים כי על הנתבעת להשיב את כספי ההלוואה שקיבל המנוח. הטעם לכך הוא כי העיסקה נעשתה עימו. שותפו של המנוח בחברה (מר מ' קורן), לא ידע דבר על ההלוואה ובמועד ביצועה אף לא היה שותף בחברה. יתר על כן. מסמכי החברה מעלים כי המנוח היה מנהלה היחיד וחתימתו חייבה את החברה.
3. בכתב הגנתה, טענה הנתבעת כי היא יורשתו היחידה של המנוח וכי אין לה כל מידע אודות מערכת היחסים שבינו ובין החברה, מחד, לבין התובעים, מאידך. הנתבעת לא הייתה מעורבת בעסקי המנוח, לרבות בעניין דנן. מכל מקום, העיסקה שבבסיס התובענה הייתה עם החברה ולא עם המנוח, כפי שעולה מן הקבלה שהונפקה, כמו גם מעובדת הפקדת הכספים שנתנו התובעים, לחשבון הבנק של החברה. זאת ועוד: מעיון במסמכים מסתבר שאין מדובר בעיסקת הלוואה אלא בעיסקה במקרקעין אשר עשו התובעים עם החברה. הנתבעת הוסיפה כי ככל שייפסק כי המנוח (ולא החברה) הוא שעשה עיסקה עם התובעים, יוכלו התובעים להיפרע אך מנכסי העיזבון, אשר טרם חולק. מחצית מנכסים אלה היא של הנתבעת ועל כן, רק מן המחצית הנותרת יוכלו התובעים להיפרע.
4. כאן המקום לציין כי התובעים הגישו תובענה קודמת, בת"א 164008/02 נגד החברה ונגד הנתבעת (להלן: ההליך הקודם). בגדרי ההליך הקודם, ניתן פסק דין נגד החברה אשר לא התגוננה. ביחסי התובעים והנתבעת הוגשו תצהירי עדויות ראשיות. התובע 1 וכן הנתבעת נחקרו על תצהיריהם. ברם, משלא הוגשו סיכומי התובעים, פסקה כב' השופטת ד"ר אבניאלי למחוק את התובענה מחוסר מעש ולא נעתרה לבקשת התובעים לביטול הפסק. התובעים הגישו אפוא תובענתם מחדש בתיק הנוכחי. בישיבת קדם המשפט שקויימה בפניי בתיק הנוכחי, הסכימו פרקליטי הצדדים כי פסק הדין יינתן על ידי, על אף שהראיות לא נשמעו בפניי. לאחר מכן, הוגשו סיכומים בכתב.
הפלוגתא וההכרעה
5. השאלה הטעונה הכרעה היא אם אחת מתכליות זכרון הדברים הייתה התקשרות של התובעים בקשר חוזי עם המנוח או עם החברה. לאחר העיון בחומר הראיות אשר הוגש בהליך הקודם כמו גם בכתבי בי דין בשני התיקים, באתי לכלל מסקנה כי אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים (כפי שהוא משתקף מלשון החוזה, מן הנסיבות החיצוניות לחוזה ומן ההתנהגות המאוחרת לחוזה), היה כי הקשר החוזי נרקם בין התובעים לבין החברה ולא בין התובעים לבין המנוח. על כן, דין התובענה (המופנית כלפי יורשתו של המנוח) להידחות. להלן, אפרט את עיקר טעמיי לכך.
על נטל השכנוע
6. נטל השכנוע להוכחת הטענה כי אחת מן התכליות הסובייקטיביות של זכרון הדברים, הייתה יצירת קשר חוזי בין התובעים לבין המנוח, רובץ על התובעים.
בע"א 78/04
המגן נ' חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ
, ניתן ביום 5.10.06, פורסם באתר נבו, נקבע כהאי לישנא:
"נטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הינו 'המוציא מחברו - עליו הראיה' (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509).
על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה החיוביים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה ... ככלל בתחילת המשפט נטל הבאת הראיות רובץ על מי שנושא בנטל השכנוע ..."
ברע"א 3646/98
כ.ו.ע לבניין בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נז (4) 891, נאמר כי:
"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה, משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו..."
בנסיבות ענייננו, מוטל על התובעים נטל השיכנוע כאמור לעיל. שאלה נפרדת היא כיצד יורם נטל זה. בע"א 9462/04, 9594
מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ
, ניתן ביום 28.12.05 פורסם באתר נבו, שנינו מפי השופט ריבלין כי:
"... מידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי היא אחת: מאזן ההסתברויות. כמובן, יש תמיד לבדוק האם הראיות המונחות בפני בית המשפט, מבחינת משקלן ו'איכותן', מקיימות את מידת ההוכחה הזו...".
מהותו של מבחן מאזן ההסתברות או עודף הראיות, היא הצורך לשכנע את בית המשפט שהעובדות שהוכחו מצביעות יותר לטובת גרסתו של הנושא בנטל השכנוע, מאשר נגדה (א' הרנון,
דיני ראיות
(כרך א' תש"ל) 208).
לא זו אף זו. בע"א 941/05
אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב נ' חברת הכרם בע"מ
, ניתן ביום 17.10.06, פורסם באתר נבו, מצינו דברים אלה:
"הרמת נטל השכנוע אינה קרב משיכות בחבל שבו תוצאת המאמצים שמשקיע צד פלוני במשיכת החבל - לעולם שמורה לו והצד השני לא יהנה ממנה. התשובה אם הנטל הורם או לא, מצויה במכלול בלי קשר לשאלה כיצד הגיעה ראייה פלונית לתיק בית המשפט, והיא נבחנת רק בסיומו של הדיון: 'הבדיקה הזאת נערכת בסוף המשפט והיא טעונה הערכת הראיות של התובע מבחינת מהימנותן ומשקלן, ובהתחשב עם הראיות הנגדיות, שהביא הנתבע (אם הביא) לעניין זה" (ד"נ 4/69
יצחק נוימן נ' פולה פסיה כהן, פ"ד כד(2) 229, 262)'".
המתווה הנורמטיבי
7. השאלה היא למעשה שאלה מתחום דיני פרשנות החוזה. סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, מורה כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". על פי ההלכה הפסוקה, יש חשיבות לאתר
בראש ובראשונה את אומד הדעת
הסובייקטיבי המשותף לשני הצדדים ולכל הפחות את הכוונה הסובייקטיבית של אחד הצדדים, אשר הצד השני מודע לה ויודע כי היא הבסיס להבנת החוזה ע"י הצד האחר. מקום שאומד הדעת הסובייטקיבי אינו בר-איתור וגיבוש, יפורש החוזה על פי התכלית האובייקטיבית (ע"א 4628/93
מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ
, פ"ד מט (2) 265, 312 (להלן: פרשת
אפרופים
). הלכה אחרונה זו זכתה לחיזוק זה לא מכבר בדנ"א 2045/05
ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל
, ניתן ביום 11.5.06, פורסם בנבו (להלן:פרשת
ארגון מגדלי ירקות
)).